"מי אתה?", שאל אותו איש השלג בחצות הלילה השלישי.
"דחליל".
"מדוע בני האדם מציבים דחליל בשלג?"

פולה לובשת חולצות ארוכות־שרוול על־מנת להסתיר את החתכים. לעיתים, כשהיא בצד המפסיד, היא מפשילה שרוול בהיסח הדעת, או שמא יש בה צד שמבקש שנושיט יד? האם גם אני כזו?

הזקן חייך והזמין אותי להיכנס. שתינו תה יסמין והקשבנו בשקט לטבע מבעד לחלון. הביקתה היתה חמימה. חפצים בודדים מילאו את החלל. רציתי להסתכל סביב, אך לא יכולתי להוריד את עיניי מהאיש הזקן. פניו היו מכוסות בזיפים לבנים, גבותיו ואפו עבים.

ביומולדת שלושים ושבע ביקשתי מאשתי לצאת לשעתיים לבדי באמצע היום. שמתי באוזניות את And Justice For All של מטאליקה, ויצאתי מהבית. אני זוכר שהיה ריח נוראי של שתן ליד הדלת שלנו בחדר המדרגות.

אחר-כך הוצאתי את הקשת מהנרתיק שלה, ומרחתי עליה קצת שרף. ניגנתי את הצלילים הראשונים של מוצארט 40, לקראת החזרה היום. דממה בקרון חוץ מהשבלולית שזימזמה את המלודיה יחד איתי.

האיש שהוביל אותי לבש בגדים כהים ורפויים. כל כמה צעדים שלח מבט מעבר לכתפו והנהן. הוא לא מיהר, ונראה נינוח ובטוח.

כדור האכלה לציפורים התנדנד ברוח מעל ראשה כאשר עברה מתחת לעץ הדולב ליד השער הנעול. היא הבחינה ברפרוף צהבהב בתוך הכדור. שוב נכלא שם פרפר?

היום היה נעים. משב רוח ליטף את פני, ומרחוק ראיתי את החולות נעים באיטיות, מדי פעם כמו משיכת מכחול, הרוח נשאה שובל של חול באוויר, והניחה אותו בעדינות מספר מטרים רחוק יותר.