כשנולדתי התהפך השעון
והרגעים החלו לזרום אחד אחד –
כל גרגר יורד בתורו
.
.
.
ונוחת ברכות על קרקעית הזמן.

יש רגעים שאני לא שם לב
לזרימה העדינה של החול
אני שקוע בגרגר ישן
של אשמה
געגוע
סוד.

אני נושא עיניי לגרגר
שתורו מתקרב ובא
גרגר ערגה
תשוקה
חשש.

יש רגעים שבהם אני עוקב
אחר גרגר שהגיע תורו ליפול
ואני רואה בגרגר עולם ומלואו.

יום אחד יגיע תורו של הגרגר האחרון –
הוא יעבור כמו כל קודמיו דרך צוואר השעון
וינחת על הדיונה הדוממת שהייתה חיי.

לעיתים אני דואג, מה אשאיר אחריי?
גרגרי חול, גרגרי חול