"מי אתה?", שאל אותו איש השלג בחצות הלילה השלישי.
"דחליל".
"מדוע בני האדם מציבים דחליל בשלג?"

מְלַקֵּט סוּבֶנִירִים מֵהַיָּם
צֶדֶף שָׁבוּר בְּשַׂקִּית מִתְפּוֹרֶרֶת

בַּצָּפוֹן קָרַמְנוּ גִּידִים וּפָשַׁטְנוּ בְּגָדִים כָּכָה פְּשׁוּטִים, פְּשׁוּטִים

שִׁשִּׁים שָׁנִים וְעוֹד סוֹפֵר
בִּזְרוֹעַ דָּם עָנֹג חוֹפֵר
כִּשְׂדֵה שֵׁדִים בְּחֲרִישָׁה
קַוִּים קַוִּים קְרִישָׁה קְרִישָׁה

עוֹד מְעַט אֲבַקְּשֵׁךְ לְדַמְיֵן
שְׁקֵדִיָּה, חֲסִידָה, צְבַת-יָם וְחָתוּל
אַךְ הַשְׁאִירִי עַצְמְךָ בַּקְּצָווֹת
גַּם אֲנִי כְּבָר אֵינִי שֶׁהָיִיתִי

וַיַחֲטֹף אִישׁ אִישׁ חַיַּת חֶמֶד מִן הַטֶּבַע
וַיבַיֵּת אוֹתָהּ
וַיִמְשֶׁה סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת מִמַּיִם אַדִּירִים
וַיָמִית אוֹתָם

בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ הַתּוּת
הַהוֹוֶה עַכְשָׁו נִכְתַּב
נְכַסֶּה אֶת הַסַּפְסָל
בִּשְׂמִיכַת צְבָעִים שֶׁל סְתָו

עמוק בבטן האדמה חיה יונה
היא נקלעה למצבה כשהייתה גוזל
נכלאה בין טין חרסית ושורש

"נכון. ידעת שבימיו האחרונים, כשהיה בן שמונים ושמונה, מיכלאנג'לו שרף וניפץ ערימות של ציורים ופסלים שלו?"
"למה?" שאלה תום.
"הוא לא רצה להשאיר אחריו יצירות לא מושלמות."
פתאום הבחינה תום בדבר מה תמוה. "מה קרה לאלוהים?"

בֶּעָבָר נוֹלַדְתִּי
בֶּעָתִיד אָמוּת
אוֹ לְפָחוֹת זֶה יִהְיֶה גּוּפִי

כשנולדתי התהפך השעון
והרגעים החלו לזרום אחד אחד -
כל גרגר יורד בתורו
ונוחת ברכות על קרקעית הזמן.

לפעמים אני שם לב לשקט
בשעת ערב מאוחרת או לפנות בוקר
ואני נזכר שהוא מרפא

אני בוחרת לדבר אל עצמי בחמלה, ולהיות החברה הכי טובה של עצמי, גם ברגעים של שמחה וגם ברגעים של קושי.

הזקן חייך והזמין אותי להיכנס. שתינו תה יסמין והקשבנו בשקט לטבע מבעד לחלון. הביקתה היתה חמימה. חפצים בודדים מילאו את החלל. רציתי להסתכל סביב, אך לא יכולתי להוריד את עיניי מהאיש הזקן. פניו היו מכוסות בזיפים לבנים, גבותיו ואפו עבים.

נסו לטוס לפחות פעם אחת ביום.

למה הכוונה?

אם הייתי יכול לחזור בזמן
הייתי בוחר לחיות שוב את היום

ביומולדת שלושים ושבע ביקשתי מאשתי לצאת לשעתיים לבדי באמצע היום. שמתי באוזניות את And Justice For All של מטאליקה, ויצאתי מהבית. אני זוכר שהיה ריח נוראי של שתן ליד הדלת שלנו בחדר המדרגות.

אחר-כך הוצאתי את הקשת מהנרתיק שלה, ומרחתי עליה קצת שרף. ניגנתי את הצלילים הראשונים של מוצארט 40, לקראת החזרה היום. דממה בקרון חוץ מהשבלולית שזימזמה את המלודיה יחד איתי.

שימי לב לקולות רחוקים ברגע זה. התמקדי רק בהם תוך כדי קריאת מילים אלו. רק בקולות הכי רחוקים שאת יכולה לזהות.

האיש שהוביל אותי לבש בגדים כהים ורפויים. כל כמה צעדים שלח מבט מעבר לכתפו והנהן. הוא לא מיהר, ונראה נינוח ובטוח.

כדור האכלה לציפורים התנדנד ברוח מעל ראשה כאשר עברה מתחת לעץ הדולב ליד השער הנעול. היא הבחינה ברפרוף צהבהב בתוך הכדור. שוב נכלא שם פרפר?

היום היה נעים. משב רוח ליטף את פני, ומרחוק ראיתי את החולות נעים באיטיות, מדי פעם כמו משיכת מכחול, הרוח נשאה שובל של חול באוויר, והניחה אותו בעדינות מספר מטרים רחוק יותר.

ילד זקוק לסמכות הורית בריאה. אם הוא לא פוגש אותה, זה כמו להיכנס לאתר אינטרנט שחיפשת ולהגיע לדף 404 page not found.